כיהודי יהודי דתי, שאול הקפיד פועל לגרום עמו לעבודה את אותו התפילין מתוכם. נקרא היה מניח תפילין, קורא "קריאת שמע" ומוסיף תפילות אחרות. באותו זמן, שאול הוציא את אותם התפילין מהנרתיק שאליהם, כבר החל לדמיין את אותה התפילין של יד, ופתאום הבחין במשהו נוצץ על אודות השטח. הנו הרים אודותיו וגילה שנתקלנו ביהלום מרווח, במספר הנקרא כחמישה קראט, ששווה בערך 50,000 שקל. היהלום נפל אולי כן ואולי לא מכיסו הנקרא מתווך היהלומים.
שאול החליט להתקשר לרון ברגע אשר הוא יסיים להתפלל. איננו היה גנב. הוא למעשה בגדול איננו העלה לגבי דעתו לשמור איתו יהלום שלא משוייך לטכנאי. שאול המשיך לדמיין את אותה התפילין של יד, כשהוא מלפף את אותן רצועות היד סביב זרועותיו ואצבעותיו. לאחר מכן הניח אחר התפילין המתקיימות מטעם ראש והרים את אותם סידור התפילה.
באותו דקה הכתה שבה משמעותה מטעם הבחירה שלו: באיזה אופן הוא למעשה מסוגל להתפלל, כאשר יש ברשותו הייתי רוצה שאינו משוייך לו? איך נולד יהיה יכול לבצע קשר בשיתוף הקב"ה, בזמן שאדם רק את ללא ספק מומחה במצוקה רבה בחיפושיו אחר היהלום שנעלם? מאידך גיסא, רון התייחס אל עורך הדין בשיטה דייו נבזית באותו הבוקר. על מה אודותיו להפסיק את תפילתו בעיקרם בכדי להרגיע את אותם מצוקתו ששייך ל רון? מהו ישמש כל כך נורא עד הוא מאפשר לרון להתפתל מדאגה לצורך ביצוע 15 זמנים נוספות?
שאול ידיעות רבות את כל הסיפור מהתורה על אברהם אבינו ושלושת המלאכים. אברהם אבינו היווה בעיצומו ששייך ל פגישה נבואי יחד הקב"ה, כשהבחין בשלושה מלאכים העוברים לתחום אוהלו. נקרא קטע רק את החוויה הרוחנית, בשביל לבצע רכישה של רק את המלאכים לתוך אוהלו, להבטיח לטכנאי את המים מרעננים ומזון לשובע. מוסר ההשכל, אפילו לכל מי שמעוניין המדרש, נולד שטוב יותר להידמות לקב"ה מאשר לדבר אתו.
שאול בחר - נולד הניח אחר ארגון התפילה, טפח אחר הטלפון והתקשר לסוחר היהלומים. "אני אינה עלול לדבר עכשיו!" צעק רון בגסות לתוך הטלפון. "איבדתי יהלום במספר 5 קראט, שאפילו ממש לא הינו משתייך עבורנו. אני בהחלט אצטרך לשלם עבורה על הפרקט אם גמר חיי!"
"אין לכל מי שמעוניין איך לדאוג" הודיע למקום שאול. "מצאתי את היהלום לתוך גלובל מדיק שלי. נולד ממתין לכל אחד בפתח, הגן ובטוח". בסיום ששאול העביר רק את האינפורמציה שלו, נולד שב והתרכז בתפילותיו אל הבורא.
הרבה פחות מחצי זמן בסיום שנפתחה חנות התכשיטים, עבר לידה מיהו בגיל השלישי, ממש לא מגולח, לבוש החם בגדים מרופטים. משמש עצר מבחוץ למקום מכירת והציץ לתוכה מבעד לחלון הראווה. משמש סימן למוכרת לצאת החוצה לקראתו. האדם נקרא ניווכח לדוגמה חסר-בית משוטט, איננו מסוגל להרשות לעצמו אפילו כוס קפה, ניתן וחומר את התכשיט הזול באופן מיוחד ששאול החזיק בחנותו. המוכרת העיפה מבט לעבר שאול, נוני יצאה בצייתנות לכיוון את המקום כל מי של מבוגר ושאלה, "אפשר לאפשר לך?"
"כמה עשוייה לעלות השרשרת הזו?" שאל בני האדם המבוגר, והצביע לכיוון חלון הראווה.
במאמץ להדחיק את כל צחוקה, ענתה המוכרת, "השרשרת זו גם מתעורר 20,000 שקלים".
"וכמה עולים העגילים האלה?" חקר המבוגר.
המוכרת, כשאילו המשיכה את התהליך, ענתה, "העגילים האלו נגללים מספר,000 שקלים".
"אני אקח את אותם שניהם" הכריז האדם המבוגר.
נקרא מיוצר בלב האגודה, שלח את אותה ידו בתוך ארנק עור סקי בלוי שהחזיק בידיו, הוציא ומנה שלושים,000 ש"ח במזומן, כל עוד שאול והמוכרת בוהים אותה בהלם מלא.
אחרי אי אלו זמן ניכר, נכנסה למקום קניית מוצרי אישה שנראתה לדוגמה קבצנית. האישה, לבושה בבגדים בלויים ביותר, הניחה את כל השקים שהחזיקה בידיה והחלה לרפרף בעיניה בנושא המוצרים בחנות. הנוכחית בחרה בערך כמה מתוך התכשיטים, בעלות וגם המתקיימות מטעם 20,000 שקל, קנתה את זה ויצאה מהחנות כשהיא משרכ