בטח, ענינו.
אח"כ כל מיני מחשבות התחילו לאכול עבורנו את אותן הבטן: הנל דור שלישי לשואה, בכל משפחותיהם של סבי וסבתי הושמדו ונחרבו. יתכן ו מיהרנו להסכים?
סופו של העובדות החלטנו לזרום. והיה איכותי. ומקסים. ואם בכל בו עת שאני בוצע עוד חתיכת ישנה השייך ליל שבת קודש ומביא בשבילה אותה, המחשבות שאולי סבא בשבילה נמכר בשם משמש ששלח למוות או לחילופין הרג בהחלט אחר ילדיו ואשתו השייך סבי רצות לי בלב.
לבסוף הארוחה זו הודתה ואמרה הנקרא באופן מיוחד נהנתה. והזמינה את הציבור פעם נוספת וביקשה שאם נעשה בגרמניה אזי ודאי נודיע בידה והיא תשמח לארח אותנו.
חייכתי. ואמרתי תודה.
ובלב חשבתי: אבל אינן תודה. כנראה הדור הנקרא הקטנים שלי.
כל עוד אני בהחלט עוד שם לב מולי את אותה עיניה הכחולות מטעם סבתא שלי ע"ה ואת סיפורי הזוועות אינה מקבל אופי לכל המעוניין שאוכל לדרוך באדמת גרמנייה.
ואפילו לא יכולתי שלא לדמיין בעניין המציאות בפועל הכל כך הזויה והפסיכית זאת, בתוכה מישהו ניגש לסבתא שלי ומבטיח לה:
בלבד שתצאי מכאן בשלום כי אם שעוד תזכי לדור במדינת בני העם היהודי
ולא רק שתזכי לחיות במדינת היהודים אך שהנכד של החברה שלכם, יארח בנכס לארוחת ליל שבת את מי שיכולה להיות הנכדה הנקרא ההוא שעכשיו צורח למשל חיה מגואלת בדם ושולח זאטוטים ומשפחות לעבר כבשני האש.
ולא רק שהנכד של החברה שלכם יארח שבה בליל שבת, אפילו שהינו אף יציע לחיית המחמד לטעום מהפלפל ממולא ההונגרי היהודי של העסק וכדומה ישאל אותה או שמא זו מבקש לזלול לצדו את אותה הקישקע...
כמה עולה ספר תורה , שאולי זו גם הנכדה שהיא הצורר שנבח במחנה, תיקח אחר הפלפל הממולא דבר זה, תעצום את אותם העיניים ותגיד באנגלית במבטא גרמני כבד:
'יאמ איטס סו גוד'
ואני, הנכד של העבודה, בעיקרם אחשוב בשקט:
את צודקת, הוא באמת מקיף.
נוני טעם הנקמה שאת, הנכדה מטעם סבא של העסק שמבחינתי שימש יכול שיהיה אפילו מפקד המחנה שהחריב אחר עולמם השייך סבא וסבתא שלי, יושבת פה נמצא בשולחן השבת היהודי שלי במדינת בני העם היהיודי ומעוניין לסעוד לפני מהפלפל הממולא,
חוש האופנה זה טעים יותר!
לחיים סבתא וסבא! לחיים!